בעיני יום הזכרון מראה את הצד העצוב של מלחמת העצמאות, שזה דבר יפה.
חבל שלא מציינים גם את המשפחות השכולות של האויב המיצרי-סורי והפלסטיני-לעתיד כי זה יכל להיות אנושי-גלובלי בצורה מדהימה. אבל האדם עוד לא שם.
אחרי שלמדתי אבולוציה, מוסר, היסטוריה של האנושות, פרמקלצ'ר ואקטיביזם:
אני מאמין שאנשים על פי רוב חייתיים מטבעם. כלומר טבעם המקורי של אנשים הוא חסר אכפתיות, אדיש ושואף להשקעה מינימלית ונהנתנות ועונג מקסימליים. תאוות בצע, גישת "אני פשוט לא חושב על זה" או "כולם עושים את זה" או "אם לא אני אז מישהו אחר היה עושה את זה" או "אני רק בורג קטן במערכת" או "זה היה ככה לפני ויהיה ככה אחרי" או כל תירוץ אחר שבעצם אומר שאני לא אחראי לתוצאות מעשיי – הם כולם טבעיים לחלוטין, מולדים, ומעידים על אדם שמתנהג באופן טבעי, כמו חיה, חסר צלם אנוש, כמו גולם או ג'אנקי, כמו בטבע.
רוב האנשים שאני מכיר הם כאלה – כולל אותי. אני במיוחד, בעצם.
אני לא יודע אם טבע האדם תמיד כזה מטבעו, אבל אני יודע שאצלי זה לחלוטין ככה – אני בפירוש רע מטבעי.
אכפתי לי ממני וממני בלבד, ממה שאני רואה ומה שקורה באותו רגע, ואני קולט את זה ברגעים של אינסטינקט והיסח הדעת. אני חושב ומתחשב באופן טבעי אך ורק במה שקורה באותו רגע ממש. מה שהופך את הביטוי טבעוני למוזר במיוחד… איך מישהו שאכפת לו מחיות שהוא לא מכיר, שמנהל אורח חיים שמחייב אומץ וחשיבה עצמאית, הולך נגד העדר ונגד הטבע של כל הסובבים אותו – נקרא "טבעוני"? מה טבעי פה? נו מילא.
אבל מעבר לטבע האדם החייתי יש את המוסר האנושי. Continue reading “האם האדם טוב מטבעו או רע מטבעו?” »
בבחירות דמוקרטיות אני נותן את הקול שלי לקבוצת אנשים שאני מקווה מאד שיקדמו את הנושאים שאני תומך בהם, ויתנגדו לנושאים שאני מתנגד אליהם.
לצערי אין מנגנון שמכריח מפלגות לעמוד במצע של עצמם, אבל לפחות אפשר לבוא בטענות 4 שנים אחרי ולבחור באדם אחר…
בהפגנות אין בחירות – אבל למרות זאת זהו כלי דמוקרטי, כי המגיעים להפגנה תומכים ברעיון וכיוון מסוים.
אותם מפגיעים מביעים אמון ישיר ומיידי באנשים או הארגון שמנהיג את ההפגנה, שיובילו את הרעיון שבשבילו הם מפגינים.
מהבחינה הזו זה אפילו יותר מוצלח מהבחירות לכנסת, כי בבחירות לכנסת אני מקווה שהמפלגה שבה בחרתי תלך לכיוונים שאני תומך בהם, ואילו בהפגנה זה הרבה יותר ישיר. Continue reading “הפגנה לא דמוקרטית” »
לו הייתי (אוהל ב)רוטשילד, על מה הייתי מוחא? מה האג'נדות שלי באופן אישי?
אז האג'נדות האישיות שלי, בגדול:
לא יאומן כמה שהרחובות והעסקים נקיים.
היינו בשוק – כמו שוק הכרמל, באמצע יום שבת עם כל העומס – אין אף קליפה מעוכה של פרי על הריצפה, שום מיץ שנשפך, שום כוס, כמעט אין אפילו בדלי סיגריות – הכל נקי, ובשעות השיא! מישהי ישבה בצד וקילפה ומכרה סברסים לעוברים והשבים. כל סברס שהיא פתחה, היא שמה את הקליפה בתוך שקית מסודרת בצד. הסברסים היו מסודרים למופת בתוך ארגז, ולא היה אף סברס, אף קליפה, אף חתיכה לא במקום. לא ראיתי מוכרת שוק כל כך מסודרת מימיי… רציתי לצלם אבל לא היה לי נעים. חבל..
הגדר מאד גבוהה ולא נעימה – בעיקר כי היא בנויה דבוק דבוק לעיר, כשמהצד השני יש איזה קילומטר שניים של שטח ריק. יכלו קצת לקחת מרווח נשימה…
זה יפה שעל הגדר יש המון ציורים וברכות מכל מיני שפות שקוראות לשלום, ציטוטים מהתנ"ך, ובעיקר – אין כתובות שקוראת לאלימות. וזה לא ברור מאליו… במיוחד לאור זה שכן מרגישים כעס ותסכול מהציורים, וגם המון תקווה. יש גם כתובות בהרבה שפות של "אנחנו אתכם". הכי מצחיק שמישהו רשם FREEDOM – בבינארית!!
אז ככה:
יש את הלהקה של מר גבר גבר, סימבה
ויש את הלהקה של מר רוצח נתעב, סקאר
(זהירות: תקציר הסרטים וחפירות בהמשך)
בזמן שלטון סקאר האזור היה לא משהו, וזה התבטא בצבעים פחות יפים ופחות אוכל ויותר דכאון ביער.
ואז הגיע סימבה "הבן של", לקח את השלטון, והאזור חזר לפרוח ולשגשג וכולם אכלו את כולם והיה כיף.
אבל זה לא הכל – כשסימבה לקח את השלטון הוא גם גירש את כל הלהקה של סקאר לאזור המאפן הסמוך, הפחות כייפי, איפה שאין הרבה ירוק ואוכל. Continue reading “מלך האריות 3” »
שוחחתי עם מנהל סופרמארקט קטן לפני כמה זמן.
נזכרתי בפרסומת של בנק שכמה ילדים "שוכרים" עגלת סופרמארקט בעזרת פקדון של 5 שח ועושים איתה כיף חיים…
אותו מנהל אמר שכל עגלה עולה בערך 200-300 שקל, והם פשוט לוקחים את הסיכון שמישהו ייקח את העגלה הביתה.
אמרתי לו שחבל, ראיתי הרבה עגלות סופר מסתובבות ברחובות, ובתור רעיוניסט חסר תקנה הצעתי לו לשלם 50 שח בתמורה לכל עגלה שהומלס או מישהו מביא לו לסופר מהרחוב. ככה הוא חוסך בסביבות 200 שח על עגלה חדשה, וגם מספק להומלס אוכל לשבוע, על הדרך… עסקה שמשתלמת לשני הצדדים.
הוא אמר שאני ממש נאיבי, כי אם הוא יציע כסף בתמורה לעגלות, אנשים יתחילו לגנוב לו את העגלות רק בשביל למכור לו בחזרה. אז בתיאוריה הוא חוסך כסף על עגלות חדשות – אבל בפועל הוא דווקא מתחיל לאבד יותר עגלות.
הגיוני. Continue reading “אתגר עגלות הסופרמארקט” »