נוב 172011
 

לדעתי יש לשים לב לאפשרות להרגיש רגשות (כלומר רגשות כימיים) ולא לאפשרות להרגיש תחושת כאב עיצבי. ולאפשרות להרגיש סבל ריגשי-נפשי.

הכוונה היא שגם רובוט יכול להרגיש תחושת כאב עיצבי, וגם אחרי מותם של יצורים מסוימים העצבים שלהם עשויים להמשיך להגיב ולפעול. כאב הוא רק חיווי, אחד מיני רבים במקרה שלנו, של משהו שקורה בחוץ. לדעתי מה שחשוב הוא מה שהכאב גורם.
אני אבהיר את הכוונה שלי בדוגמא על תחושה אחרת, לא כאב –

נניח תחושה שעושה ציפורן שעוברת על הצד של הגוף. יש אנשים שזה עושה להם נעים מאד, ויש אנשים שזה עושה להם ממש לא נעים ומעיק.

בתור אכפתיסטים, היינו מעדיפים שלא לעשות את זה למישהו שסובל מזה, ולא מפריע לעשות למישהו שזה לא משפיע עליו או שזה נעים לו.

גם כאב אמנם בד"כ גורם סבל אצל אנשים, אבל במקרים מסוימים גורם להנאה… אפילו אותו כאב בדיוק. איך זה יכול להיות?

זה יכול להיות בגלל שההנאה והסבל לא נמצאים בעצבים, בחיווי של הכאב עצמו (שיכול להיות אותו כאב בדיוק), אלא בפרשנות או תגובה שמגיעה בעקבות הגירוי העיצבי. והפרשנות או תגובה הזו גורמת לתחושה מעיקה או נעימה.

לכן אני חושב שצריך להתמקד בחוויה הריגשית (כימית) של היצור, ולא להתמקד בתחושה העצבית שקודמת לה.

עוד דוגמא היא בנאדם עצוב – נותנים לו איזו תרופה, והוא נעשה שמח. וואט דה פאק? חשבתי שרגשות זה משהו טבעי, אלוהי, קסום – ופתאום באה הרפואה המודרנית ודוחפת לי בפרצוף את זה שרגשות הם סתם כימיקלים שעוברים בגוף, ואם מישהו רוצה הוא יכול לא להיות עצוב לעולם, או לא להיות שמח לעולם, או לא להרגיש סימפתיה להורים שלו, ואני בטוח שיש מוטציות של אנשים שנולדים בלי המנגנון הזה ופשוט אין להם יכולת להרגיש. מצד שני אולי הם לא שורדים, כי אין בהם חשק לינוק או משהו כזה.

ויש יצורים שבמקור יש להם את המנגנון הראשון של תחושות כאב, ופשוט אין להם את המנגנון השני של הפרשנות או הרגשת רגשות כימיים. לא יכולים להיות עצובים או שמחים לא לסבול ולא להנות.
תמיד יש את הרצון המכני להתרבות ולשרוד, אפילו לחיידקים ותאים יחידים בגוף שלנו עצמו.

בעקבות קורס "אבולוציה" + "היסטוריה של העולם" דעתי ואמונתי החזקה היא שהאפשרות להרגיש רגשות (כלומר רגשות כימיים, לא תחושות עצביות של כאב) התפתחה בשלב מסוים אצל חסרי חוליות, ומשם עברה לזוחלים-עופות-יונקים.

אני חושב שזה אומר שחסרי חוליות מסוגלים להרגיש רגשות כימיים מאד מאד מאד בסיסיים וחלשים, ולכן גם הקושי להוכיח את זה.

ואילו אצל יונקים ועופות זה מאד קל לראות ולהוכיח רגשות – כל אחד שיש לו כלב או חתול יודע שהם יכולים להיעלב, לסמוך, לפחד, ועוד. כמו המחקר המפורסם על האמפתיה בתרנגולות.

בהמשך לזה, אני חושב שהאפשרות למחשבה, ובהתאם לכך שהרגשות האלה ישפיעו על הנפש בצורה עמוקה יותר כמו דיכאונות, אובססיות, שאיפה לטוב, התחילה להתפתח ביונקים ובאופן משמעותי יותר בקופים.

אני חושב, לא בדקתי :)

 

 
 
Facebook Comments
 פורסם על ידי בתאריך 13:55

פוסט זה סגור לתגובות.