קטגוריה: סתם בלוג

דיווח כללי על מה שעבר עלי לאחרונה…

  • Askhole – עד כמה אתה פגיע לשטיפת מוח?

    הייתי פעם במשהו שהיה קצת כת (יחד לנצח, עופר טימור).
    התחברתי מאד לאנשים, חוץ מאשר ל"מנהיג הרוחני" שהיה לו וייב בעייתי, לא יודע לשים את האצבע בדיוק למה אבל היה לי רתיעה ממנו מהרגע הראשון. חוץ מהווייב הבעייתי הוא היה מאד חכם, חד ומדויק, וכן עזר לאנשים. אבל כל הזמן היה שם משהו סביב השליטה, דיבר על חזון שהאחרים לא כזה התחברו אליו, נהניתי מחברת האנשים שם, ושמתי לב שלמרות שיש בערך חצי חצי נשים וגברים, הנשים היו יותר סבבה עם טימור. לא יודע למה.

    הייתי שם למרותו, בידיעה שאני שם למרותו. ואציין שהוא לא היה כזה איבל ממה שראיתי, לדוגמה יש כתות שבהם מפרידים אנשים מהמשפחה וחברים שלהם – אבל שם להיפך, בעזרתו אנשים שיפרו משמעותית את הקשר עם ההורים והחברים. גם אני שיפרתי את הקשר עם ההורים ואני מרוצה עד הגג ועד היום.
    (הערה במחשבה שניה, יכול להיות שמי שהובילו את השיפורים הייתה הנאמבר-2 שם, היא עם לב טוב, חכמה, מאד אוהבת ומאד טובה בלעזור – בקיצור ממש להיט, והסיבה שביליתי איתם).
    נחזור לשאלה על הפרק – במשך הרבה זמן טימור ניסה שאני אעשה כל מיני דברים שהוא רוצה אבל אני לא יותר מידי שיתפתי פעולה (וגם רוב הבנים האחרים ככה). יום אחד הם ארגנו ערב היכרות עם הקבוצה, ורציתי להזמין כמה חברים אבל אותם חברים הלכו יחד להצגה באותו זמן. הופעל עלי המון לחץ להביא אותם אלינו במקום להצגה, טימור עשה לי ספוילר להצגה ואמר לי לעשות גם להם ספוילר כדי שהם יבואו וכך עשיתי אבל החברים לא באו. למחרת הם אמרו לי שממש הרסתי להם את ההצגה וזה ממש לא בסדר, והם צדקו, והבנתי שטימור הצליח למצוא את הדרך להפעיל אותי. בהסתכלות לאחור שיחזרתי את הדברים שהוא אמר והבנתי בדיוק איך הוא הפעיל אותי. מאותו רגע העסק נהיה מסוכן מידי, עזבתי באותו רגע וכמעט לא שמעתי מהחבר'ה האלה מאז.

    נ.ב. מתישהו בתחילת דרכי שם הייתי במפגש היכרות עם ה"יחד לנצח" המקורי, האמריקאי, בהנחיית מנהיגי הכת המקורית – והם השטן. לבושים יפה, גבוהים גדולים ומרשימים, מלאי אנרגיה ברמה מטורפת, הראש שלהם אדום. במהלך הערב היו שתולים בקהל שמלמלו כל מיני דברי הסכמה עם הדברים שאמרו המנהיגים (בגלל שהם היו אמריקאים זה ממש בלט שהם שתולים…) וכמובן שהדברים עצמם לא באמת היו הגיוניים. השטן לחץ לי את היד באותו ערב, וזה היה מאד מפחיד עבורי ונצרב בזיכרון. זה היה סימן להיזהר מהאספקטים ה-כתיים של הקבוצה, ובדיעבד לחיצת היד עזרה לי לשמור על עצמי ולהיזהר בהמשך, לדעת מתי אני בסכנה וצריך לברוח.

    ראוי גם לציין שאני טבעוני, וזה כבר סימן טוב… יש לחץ מטורף מכל כיוון לאכול בשר, ואני עדיין בוחר את מה שאני יודע בתוכי שהוא נכון, בלי קשר למה מקובל.

  • Make-Or-Break Point

    The specific episode/chapter where people should decide whether to continue with a series/book.

    • Worm by Wildbow = end of chapter 5 (and avoid the comment section!)
    • Madoka Magica = end of episode 3
    • Futurama = episode 1
    • HPMOR = chapter 10
    • Battlestar Galactica = episode named "33"
    • Firefly = episode 2
    • Komi can't communicate = episode 2
    • Stranger Things = episode 3
    • The Boys = episode 1
    • unsong = chapter 7

  • עבדות?

    תומאס ג'פרסון – אחד מנשיאי ארה"ב, ממובילי המאבק נגד העבדות, ללא ספק אחד מהאנשים שקידמו את שחרור העבדים – ובכל זאת החזיק עבדים בעצמו עד החוק לשחרורם. לטענתו לא היה לו בסיס כלכלי מספיק לשחרר אותם טרם העברת החוק לשחרורם.

    הגיג א: לפעמים אנחנו מאד תומכים ברעיון ויודעים בדיוק מה הדבר הנכון והראוי, במיוחד כשמדובר על מישהו אחר, ועדיין עיוורים (או שנוח לנו להיות עיוורים) לגבי עצמנו.

    הגיג ב: לפעמים למרות שאנו בעצמנו חלק מהבעיה אנחנו יכולים להיות גם במקביל חלק מהפתרון. אולי אפילו טוב יותר, מאחר ואנחנו יודעים היטב ומנסיון אישי מאד מה עוצר מהפתרון להגיע.

    הגיג ג: זה מראה עד כמה העבדות הייתה בסיס איתן ושגור בכלכלה. העבדות הייתה טבעית, נפוצה, ועם לובי חזק מאד במשך אלפי שנים (לפחות) ואם את זה הצלחנו למגר, אין זוועה מוסרית תרבותית אחרת שלא נוכל לעצור בהמשך.
    רק הפעם אולי נצליח לעשות את זה בפחות אלימות.

     

  • רגש

    "You didn't see what was, Jeanne. You saw what you wanted to see."

    ככה הרגשות משחקים בנו. כל רגש, רוצה לגדול ולהתפתח, משפיע עלינו לעשות דברים ולחשוב דברים כדי להגדיל את עצמו ולהאכיל אותו, כמו אש. הערצה מעוורת אותנו לדברים הפחות טובים אצל אותו אדם. כעס מגדיל בזכוכית מגדלת כל מעשה פעוט למעשה איום ונורא. אם זה דכאון, הדבר האחרון שנרצה הוא לצאת עם חברים או לדבר על זה בהגיון. אם זה תסכול, כמו אצלי כרגע, אנחנו ניתקע באותם המקומות שוב ושוב, נעשה אותם דברים אשר יאכילו את התסכול עוד ועוד.

    הסיכוי והגדולה טמונים בלראות את זה. לראות את העיוותים, לראות את הרגש ששולט בנו ואיך המחשבה והמעשים שלנו מושפעים ממנו.
    אחר כך, רק אחר כך, אפשר לראות את המציאות כמות שהיא.