קטגוריה: כללי

איך לזהות? ואיך להבדיל מעקיצות יתושים או פרעושים?
זה קורה בלילה בזמן השינה, העקיצות בשורה, באזור שהיה מתחת לשמיכה.
לגמרי יכול להיות שרק אחד מבני הזוג ייעקץ, ככה זה היה אצלנו בהתחלה.

אם זה פרעושים, העקיצות יהיו בעיקר ברגליים ובלי שום תבנית, כי פרעושים קופצים ולא הולכים.
אם זה יתושים, העקיצות יהיו באזורים שהיו מחוץ לשמיכה.
פשפשים לעומת זאת, מתחבאים רוב היום, יוצאים באמצע הלילה, הולכים עליך, עוקצים, מעכלים, הולכים עוד קצת, עוקצים עוד קצת, ככה 3-4-5 פעמים. בסוף, אחרי ארוחת המלכים הם נחים עוד קצת על הסדין, ובסוף חוזרים למקום המחבוא שלהם.

להחליף לסדינים לבנים/בהירים.
יהיו עיגולים חומים קטנטנים בפינות באזור המזרן, זה הקקי שלהם. יהיו סימנים קטנים אדומים/חומים על הסדין. את הביצים שלהם אי אפשר לראות, זה שקוף וקטן מדי.

הפשפשים הבוגרים מתחבאים ממש טוב. אצלי היו פשפשים במשך חודש ונעקצתי בטירוף – חיפשתי בכל פינה וחור איפה הם, ליטרלי עם זכוכית מגדלת, ולא מצאתי.
מה כן עבד? שמתי שעון מעורר לחצות+1+2 בלילה. קמתי ותפסתי אותם על חם. הכנתי מראש דקטייפ כדי לתפוס אותם, ככה שאני יכול לצלם למדביר בוואטסאפ.

וחייבים מדביר. אין שום דרך להתמודד עם זה בלי. זה יקר, אין מה לעשות.
וחייבים למהר. אין טעם לחכות, הם לא ילכו מעצמם, הם עמידים בטירוף. גם אם חודש תצאו מהבית, הם יחכו לכם, הם יכולים לחיות עד תשע חודשים בלי אוכל.

אז לקרוא ולשמוע את כל המדריכים באינטרנט, את כל המדבירים, ולהאמין להם שהם לא מגזימים, כי אני חשבתי שאני חכם וזה בקטנה ואכלתי אותה. אפילו הדבקנו שני חברים בטעות, כי לא הבנו את חומרת העניין והזמנו מדביר זול, שהיה נחמד ואמר יהיה בסדר רק תשאב אבק, אבל בדיעבד הוא לא היה מומחה פשפשים אלא פרעושים ונמלים. הדברה של פשפשים לא דומה להדברות אחרות.
חשבנו לחסוך אלפיים ורק הפסדנו יותר כי היינו צריכים להזמין עוד אחד, שלא לדבר על כך שגם החברים היו צריכים להזמין מדביר.
רק מדביר מומחה פשפשים, בשילוב של קיטור יסודי, וסשן נוסף לאחר שבועיים. לא "אם צריך אני אגיע כמה שתרצה" ולא "רק תקפיד לשאוב אבק". אם המדביר לא אומר מראש "אני מגיע שוב אחרי שבועיים", בלי שאתם צריכים לבקש, פשוט תחפשו מדביר אחר.
מדביר פשפשים מקצועי גם יעשה מעבר קפדני על כל חריץ בבית עם מכונת קיטור.

איך להזהר כדי לא להדביק חברים או חדרים אחרים בבית:
את סל הכביסה להחליף בקופסת פלסטיק אטומה עם מכסה.
את כל הבגדים וכל הבדים צריך לכבס ב 60 מעלות ולשמור בקופסת פלסטיק אטומה מחוץ לחדר השינה. זה די קשה, לכן נעזרנו בשירותי מכבסה. בנוסף קנינו בכלשהו-סטוק איזה עשר שקיות ואקום וסגרנו חצי מהבגדים/מצעים שלנו בתוך השקיות האטומות למשך תשע חודשים.
את הספה והמזרונים עטפנו בניילון של אריזות.

עד לסיום הטיפול, משהו כמו חודש, עדיף פשוט לא ללכת לחברים. אישית אנחנו עזבנו את הבית למשך 3 חודשים אחרי שהבנו באמת על מה מדובר.

לפני שיוצאים מהבית חשוב להתקלח ולהחליף את כל הבגדים בבגדים שיצאו מכביסה ולא היו בחדר השינה אלא בקופסה אטומה רחוק משם.
את הרכב אם יש, להחנות בשמש, ולקחת לנקיון עם שואב אבק תעשייתי. אני לקחתי אותו פעמיים, לשני מקומות שונים, באותו יום.

אם אתם מרגישים שלא צריך להגזים, אתם לא מגזימים מספיק. עם פשפשים אי אפשר להגזים.

שום ריסוס שקונים בסופר לא הורג פשפשים. ריסוס של פרעושים, נמלים, אפילו אלכוהול 70% הוא יכול לשרוד. רק למדבירים-של-פשפשים יש גישה לחומרים המסוכנים שיכולים עליו.
גם החומרים האלה לא הורגים את הביצים, כי הם מוסתרות מדי, ולכן חייבים לבצע הדברה נוספת לאחר שבועיים אחרי שהביצים בקעו והיצורים התחילו לטייל.

בנוסף להכל כדאי לעטוף את המזרונים והספות בניילון נצמד של אריזות לתשע חודשים, כי הפשפשים האלה מתחפרים עמוק בתוך המזרן/ספה ולשם אי אפשר להגיע עם קיטור/הדברה.
אחרי שראיתי כמה פשפשים יצאו מבין הקרשים הצמודים של בסיס המיטה, כשהמדביר עבר עליהם בקפדנות עם הקיטור, ישבתי עם דבק נגרים וסתמתי את כל החריצים האלה.

זה קריטי, זה דחוף, זה חרא וזה חשוב – לא לזלזל ולא להקל ראש.

אני לא מאמין בסיפורי סבתא… אבל יש גם דברים חכמים ביהדות. נניח 10 הימים הנוראים וכיפור – זמן לסלוח ולהשלים. לא עם החברים שאנחנו כל הזמן מדברים, אלא עם אלה שאנחנו לא רוצים לדבר איתם. אלה שפגעו בי ואני לא רוצה בכלל לשמוע עליהם. זה תקופה עם הזמנה לעשות צעד נוסף, לבלוע את הכבוד ולנסות להקשיב ולראות באמת את הצד השני, הטועה, ולמצוא דרך לסלוח או לפחות להכיר בצד שלו. אם לא לסלוח, לפחות להיות בשלום עם המצב. ובמקביל, הזמנה לבקש את סליחתם של אלה שפגעתי בהם, אפילו ובמיוחד אם זה היה מוצדק, לאזור אומץ ומאמץ לראות את החלקים בתמונה שהתעלמתי מהם, חלקים שבהם אולי הצדק דווקא עם השני. בקשת הסליחה לא על החלקים שבהם הייתי בסדר, אלא על החלקים שהעדפתי לא להסתכל עליהם. גם אם פעלתי נכון ואין סיבה להתחרט, אפשר להכיר בהשלכות ואפשר להצטער על התוצאה.
כמו שכל שבוע מנקים את הבית והמשרד אבל בפסח גם מזיזים את הארונות ומנקים את המדפים – ככה ב-10 ימי הסליחות וכיפור עושים את האקסטרה בתחום של חשבון נפש אישי וחברתי.
יום כיפור עצמו נועד לאותו הדבר אבל עם עצמי. זה לא פשוט. מגיע לי בכלל זמן עם עצמי? לפעמים צריך אומץ רק כדי להיות בלי הסחות. ואז החשבון – האם אני חי בהתאם לצו המצפון שלי? בהתאם לסדר העדיפויות שלי? האם יש מקומות שאני יכול לסלוח לעצמי, וללמוד מהם? האם יש משהו שאני רוצה ללמוד, לעשות, לחוות או להשיג שחשוב לי אבל נדחק שוב ושוב כי… החיים? או חשש? אולי יש דרך להגיע לזה? האם אני ראוי לאהבה שלי? האם אני ראוי לאהבה? אם לא – איך אדאג כן להיות ראוי?
אישית אני עושה את החלק הזה במשך כמה שעות בשקט,
עם צום או בלי, אבל חייב להיות בלי טלפון ואנשים.
ואחר כך כותב על דף מסקנות החלטות ומשפטים שארצה לשמור.