דצמ 292011
 

המשמעות המילולית של המילה "איסלם" היא "דת של שלום".

אני חושב שהכוונה היא בעיקר לשלום פנימי, 
אבל האיסלם בהחלט שואף לשלום עולמי!
שלום עולמי יתקבל כאשר כל העיוורים אשר אינם רואים את האמת ימותו או יתאסלמו.

זוועה. ככל שאני לומד יותר על ההיסטוריה של דתות, בעיקר דת האיסלאם ודת הנצרות, אני מתחלחל נגעל ונפעם מהאכזריות, הטיפשות (פשוט ככה) והעיוורון של כל כך הרבה אנשים חכמים ובסופו של דבר – לנזק העצום לאנושות, לחיות ולכדור הארץ שנעשה בשם הדתות.

הנה יוטיוב מעניין על האיסלאם

גם דת היהדות לא חפה מפשע, אבל היהדות חפה מהדבר הנורא ביותר שיכול להיות לדת – מיסיונריות.

מיסיונריות אומר שהדת בהגדרתה חלה על כל הדברים בעולם הזה, כולל כל בני האדם. ולכן חובה שכל בני האדם יאמינו בה.

יש כיום במערב גם דת מיסיונריות בשם דמוקרטיה – גם אם אין אל, הדמוקרטיה בפירוש מסיונרית. אפילו משתמשים באותם ביטויים דתיים ישנים – להביא את האור והקידמה והדבר הנכון ביותר לכל המדינות בעולם. למען הילדים. למען העולם. למען המסכנים ולמען המצליחנים. הדבר הטוב בדמוקרטיה הוא שזוהי דת שדוגלת בפתיחות מחשבתית, בנויה במחשבה רבה ומקיימת מספר מנגנוני הגנה נגד שימוש לרעה בכוח, ככל יכולתה. זהו שיפור עצום, מהותי וקריטי מהדתות האחרות עד כה ומשיטות ממשל אחרות למיניהם, שנטו להיות ריכוזיות למדי.

יש כיום במערב גם את דת הצריכה, אשר שמה את מושג רמת החיים בתור ערך עליון. רמת החיים הזו נמדדת בצורה פשוטה – על פי כמות המצרכים והחוויות שאנחנו צורכים. רמת החיים לא נמדדת על פי האושר שלנו עצמו, אלא על פי הצריכה והחוויות שלנו. מישהו הוכיח שיש קשר בין האושר לצריכה? מסתבר שניסו כמה וכמה פעמים להוכיח זאת אבל במקום זה מצאו שהאושר תלוי בציפיות יותר מאשר בצריכה. אני אחפור על זה בהזדמנות אחרת. האופי המסיונרי של דת הצריכה מתבטא בכך שמודדים את רמת החיים של כל אדם בעולם – בדולרים. לדוגמא, מדברים על אנשים מסכנים באפריקה אשר מרוויחים רק דולר ליום. אבל ביניהם יש אנשים שיודעים למצוא מים נקיים או לנקות אותם, לייצר ולגדל לעצמם את המזון, וכנראה שרמת האושר שלהם יכולה להיות גם גבוהה יותר מאמריקאי עם אייפון חדש שמוציא 150 דולר ליום. שלא נבין לא נכון, המדד הזה של לאן הכסף הולך נותן לנו הערכה טובה של עד כמה אנחנו צורכים ביחס לרוב העולם. אבל כרגע הכיוון המיידי ל"פתרון" הבעיה הוא לגרום גם להם לצרוך יותר.

בסרט "בייביס" רואים יפה את ההבדלים העצומים בין סגנון החיים של התינוקת היפנית והתינוק האפריקאי. התינוק האפריקאי השתכשך לו במים ושיחק עם שאר הילדים, ערום לגמרי, בזמן שאמא שלו מקשקשת עם חברותיה שמכינות לעצמם בגדים וצבעים ונהנה מכל רגע. הוא שיחק עם כל שטות שהוא ראה בחוץ, ענפים, אבנים. גם התינוקת היפנית נהנתה בחדר שלה, לבושה ב-3 שכבות וזורקת המוני צעצועים צבעוניים לכל כיוון. מי מהם מאושר יותר? אי אפשר לדעת בדיוק, אבל כנראה שאין קשר לכמות הצעצועים…

 
Facebook Comments
 פורסם על ידי בתאריך 5:34

פוסט זה סגור לתגובות.