אחרי שלמדתי אבולוציה, מוסר, היסטוריה של האנושות, פרמקלצ'ר ואקטיביזם:
אני מאמין שאנשים על פי רוב חייתיים מטבעם. כלומר טבעם המקורי של אנשים הוא חסר אכפתיות, אדיש ושואף להשקעה מינימלית ונהנתנות ועונג מקסימליים. תאוות בצע, גישת "אני פשוט לא חושב על זה" או "כולם עושים את זה" או "אם לא אני אז מישהו אחר היה עושה את זה" או "אני רק בורג קטן במערכת" או "זה היה ככה לפני ויהיה ככה אחרי" או כל תירוץ אחר שבעצם אומר שאני לא אחראי לתוצאות מעשיי – הם כולם טבעיים לחלוטין, מולדים, ומעידים על אדם שמתנהג באופן טבעי, כמו חיה, חסר צלם אנוש, כמו גולם או ג'אנקי, כמו בטבע.
רוב האנשים שאני מכיר הם כאלה – כולל אותי. אני במיוחד, בעצם.
אני לא יודע אם טבע האדם תמיד כזה מטבעו, אבל אני יודע שאצלי זה לחלוטין ככה – אני בפירוש רע מטבעי.
אכפתי לי ממני וממני בלבד, ממה שאני רואה ומה שקורה באותו רגע, ואני קולט את זה ברגעים של אינסטינקט והיסח הדעת. אני חושב ומתחשב באופן טבעי אך ורק במה שקורה באותו רגע ממש. מה שהופך את הביטוי טבעוני למוזר במיוחד… איך מישהו שאכפת לו מחיות שהוא לא מכיר, שמנהל אורח חיים שמחייב אומץ וחשיבה עצמאית, הולך נגד העדר ונגד הטבע של כל הסובבים אותו – נקרא "טבעוני"? מה טבעי פה? נו מילא.
אבל מעבר לטבע האדם החייתי יש את המוסר האנושי. המשך…