יול 242011
 

לא יאומן כמה שהרחובות והעסקים נקיים.
היינו בשוק – כמו שוק הכרמל, באמצע יום שבת עם כל העומס – אין אף קליפה מעוכה של פרי על הריצפה, שום מיץ שנשפך, שום כוס, כמעט אין אפילו בדלי סיגריות – הכל נקי, ובשעות השיא! מישהי ישבה בצד וקילפה ומכרה סברסים לעוברים והשבים. כל סברס שהיא פתחה, היא שמה את הקליפה בתוך שקית מסודרת בצד. הסברסים היו מסודרים למופת בתוך ארגז, ולא היה אף סברס, אף קליפה, אף חתיכה לא במקום. לא ראיתי מוכרת שוק כל כך מסודרת מימיי… רציתי לצלם אבל לא היה לי נעים. חבל..

הגדר מאד גבוהה ולא נעימה – בעיקר כי היא בנויה דבוק דבוק לעיר, כשמהצד השני יש איזה קילומטר שניים של שטח ריק. יכלו קצת לקחת מרווח נשימה…
זה יפה שעל הגדר יש המון ציורים וברכות מכל מיני שפות שקוראות לשלום, ציטוטים מהתנ"ך, ובעיקר – אין כתובות שקוראת לאלימות. וזה לא ברור מאליו… במיוחד לאור זה שכן מרגישים כעס ותסכול מהציורים, וגם המון תקווה. יש גם כתובות בהרבה שפות של "אנחנו אתכם". הכי מצחיק שמישהו רשם FREEDOM – בבינארית!!

      

המים בעייתיים – בהוטל היה רשום וגם ביקשו מאיתנו לקצר את הזמן במקלחת ולחסוך מים. לא בדקתי, הם אמרו שישראל מגבילה את כמות המים שנכנסת לרשות הפלשתינאית בגלל שבימות הקיץ יש יותר צריכה בישראל ולכן מגבילים את הצריכה ברשות, כדי לשמור על איזון. זה לא מנומס… ומצד שני, בדיוק כמו בארץ, יש שם רמה אפסית של חסכון במים. אפילו מי מזגנים נשפכים על הריצפה ולא לעצים.

על כל הגגות יש מיכלי מים גדולים, שבהתחלה חשבתי שקשורים לזה, ואחר כך נאמר לי שזה קשור לתשתית של לחץ מים נמוך. או במילים אחרות, כשאין מגדל מים בסביבה, צריך להרים את המים על הגג כדי שהם יזרמו בברז.

האנשים – מכל הסוגים, בערך כמו בכל עיר בישראל. הנשים בעיקר מכוסות, אבל ממש לא כולן, וראיתי רק אחת שגם פניה מכוסות. אחד החבר'ה שלנו עשה מופע ג'אגלינג ספונטני בתחנה המרכזית, מיד אנשים נאספו מסביב במעגל, הסתכלו בהנאה ומחאו כפיים בסוף… זה היה נחמד :)  אולי חצי מהאנשים דוברי אנגלית (זו עיר עם הרבה תיירים נוצרים שמגיעים) וכמעט אף אחד לא יודע עברית. הגיוני… מזל שאני דובר קצת ערבית.

המכוניות – הרבה מכוניות מפוארות, עם פנסי ערפל ושאר אביזרי פוזה… והרבה צעירים שנוהגים כמו ערסים. אבל כן שומרים חוק – עומדים באדום, זה לא מצרים. מה שכן, כמו בארה"ב לפונים ימינה מותר לפנות גם באדום. באזור מרכז העיר בערך רבע מהמכוניות בעלות מספר צהוב. בשאר האזורים כמעט ואין מספרים צהובים, הרוב הגמור לבן (חוץ מהמוניות שהן תמיד עם לוחיות ירוקות).

מחנות הפליטים – ביקרנו בשכונה שהייתה המחנה הפליטים הקטן יותר מתוך שלושה. על כל בניין היה רשום בערך כמה אנשים גרו שם, מאיזו מדינה ובאיזו שנה הם הגיעו.
מישהו צייר גרפיטי על הקירות במחנה הפליטים, ציורים יפים, מעט כעס ובעיקר תסכול.
היה שם ציור של עץ מגודר, מה שמביע הכי יפה את התחושה שהגדר מסבה – עץ שאין לו לאן לגדול.

      

בכלל היה הרבה גרפיטי וציורים יפים בכל מקום, כנראה שזה חוקי לעשות גרפיטי כל עוד הבנאדם יודע לצייר…

חוץ מגרפיטי אחד שהיה בתוך מוזיאון, ללא שום כשרון ציורי (או טאקט):

זה חדר במוזיאון     וזה הגרפיטי במסדרון השיש המצוחצח  

כששאלתי למה לא ניקו אותו הסתבר (כנראה) שהם לא ידעו מה רשום שם (הרוב המוחלט לא יודע עברית) וכנראה שזה נשאר מאיזשהו זמן שהמקום שימש כנקודת תצפית של צה"ל. כנראה.. הפתק שעל הכתובת אומר If you want to buy anything…

הרחובות דומים לרחובות בירושלים העתיקה, עם הירידות למטה ולמעלה על הגגות, והמוני המדרגות… רק הרבה יותר נקיים ומשופצים בצורה יפה. וברוך השם סתמו את החור הזה באמצע הרחוב שתמיד רואים בירושלים העתיקה!

היינו בבניין בכיכר המרכזית שנקרא "המרכז לשלום" – מבנה שהיה פעם….  מרכז למלחמה!  הו, האירוניה :)   זה היה מרכז צבאי, ואחר כך מרכז מעצר. לא יודע ממתי.
היום הפכו את המקום לאולם שבו מופיעים זמרים ולהקות מידי פעם, ומוזיאון.
המוזיאון – כמו כל המקומות שם – נקי בצורה יוצאת דופן! הייתי רק בחדר אחד, ובו המון סטים של פסלונים מכל המדינות של לידת ישו. מסתבר שכל ארץ סבורה שההורים של ישו התלבשו כמו שהם מתלבשים בבית… הפסלונים מיפן לבשו קימונו, וישו מאלסקה נולד באיגלו :) המון מדינות תרמו למוזיאון סטים כאלה של פסלוני לידת ישו, וזה היה יפה לראות את הסגנונות השונים.
הנה וידאו שלהם http://www.youtube.com/watch?v=ZZ3HbdKGXXw

היינו גם בכנסיה של לידת ישו, ובמסגד שממול. אין לי שום רשמים מעניינים משם… הכנסיה – מבנה עם תקרה גבוהה מידי כמקובל. המסגד, מבנה גבוה עם המון מדרגות כמקובל וחור בקיר לכיוון מכה – ובדיוק כמו בבית כנסת, האולם המרכזי מפואר גדול ומרשים, ועזרת הנשים – תודה באמת שיש להם שטיח. מקום קטן מאחורה, עם סולם שיפוצים תלוי להם על הקיר, וארון נעליים גדול שמסריח להם את חווית התפילה הקדושה. נו, למה אפשר לצפות. מזל שלפחות הנצרות ויתרה על דיכוי הנשים (אאלט?)

שופינג – כהרגלי בקודש, קניתי את הלבוש האהוב עלי – גלביה :) הייתה גלביה שחורה ומרשימה, ממש כמו הגלביה שלובש NEO במאטריקס 3… נראה מאד יפה, אבל שחור זה מחמם אז לקחתי גלביה לימי חול ועוד אחת לבנה פשוטה (כמו שהמוכר אמר – לבוש רשמי). הספקתי כבר להחליק ברולרס עם הגלביה, מפתיע ממש, אבל זה דווקא נוח להחלקה! אני אבוא ככה לתא"ר, נראה גם איך יהיו התגובות ;) מישהו אמר שאני צומי?

וזהו, סה"כ נחמד מאד, חווית חו"ל אינסטנט!

אה כן, וזה צילום מצחיק של אחד מבקבוקי המים שקנינו במכולת בדרך:

Facebook Comments
 פורסם על ידי בתאריך 18:56

  4 תגובות to “איך היה בבית לחם”

  1. (מאת מישהי חסויה)
    תרשה לי להזכיר לך שהגדר נמצאת שם בגלל השלום – לפני שהיה שלום ו"כיבוש" היו יחסי עבודה ידידותיים,
    לא היו פיגועים ולא היה צורך בשום גדר.
    והגדר נמצאת שם היום משום שיש מפגעים שיוצאים מבית לחם
    ולכן יש צורך בשטח מפורז בין הגדר לאזור מיושב וריק, כדי שאפשר יהיה לראות את
    המפגעים שעוברים את הגדר.
    ודבר שלישי, איפה שהיית שם את הגדר – היו בונים עד אליה.
    לא בונים שם בדיוק לפי תוכנית בניין ערים או רישיונות בנייה.

    לגבי המים – להזכירך – לפני הכיבוש הישראלי האכזר לא היו מים בשטחים בכלל,
    וגם לא חשמל.
    הגבלת מים יש בכל המדינה. אלא ששאר המדינה משלמים עבור המים מחירים מופקעים ביותר,
    ואילו בבית לחם, בחברון ובכפרים הערביים הישראליים אפילו – לא משלמים מיסים כלל וגם לא עבור מים –
    פשוט משום שאין גובים שמוכנים להסתכן בלהיכנס לשם
    ובוודאי שלא נכנסים גובים לשטחים פלשתניים.

  2. בהתחלה לא ממש ידעתי לאיזה מקום אני נוסע, ודמיינתי כפר עם בתים ובלגן, דרכי עפר וצעקות.
    אבל זו פשוט עיר כמו-ישראלית עם קניונים, מפות "אתה נמצא כאן",
    פרסומות חוצות לטלפון סלולרי ומוצרי טיפוח, גשרים, הכבישים הראשיים רחבים,
    ובצד הדרך יש כחול-לבן ואדום-לבן… כל המכוניות עם מספר לבן והמוניות עם מספר ירוק,
    ונדיר לראות רכב עם נורה שלא עובדת.
    האנשים והמשטרה שומרי חוק,
    לדוגמא ראיתי כמה צעירים שנוהגים מהר ועוקפים – אבל הם לעולם לא יעברו באדום, ותמיד יעצרו בעצור.

    העירייה דואגת לעיר, לתשתיות, לנקיון הרחובות, לתאורת לילה, לכיכרות ורמזורים, ויש הנחיות בניה (אבן ירושלמית).
    לכן אני מאמין שבונים לפי תכנית בניית ערים ורשיונות והכל מסודר.

    לגבי המים,
    אין פה עניין שישראל פוחדת לגבות מיסים, כי הרשות הפלסטינית עצמה שואבת את המים ומספקת ומוכרת לתושבים.
    הרשות היא זו שגובה את כל המיסים. יש להם ארנונה, מים וחשמל כרגיל.
    הבעיה היא בשאיבה – ישראל מגבילה את כמות המים שמותר לרשות עצמה לשאוב.
    האנשים שפגשנו התלוננו שמחירי המים מופקעים…
    גם בארץ אנשים מתלוננים על זה, אבל סה"כ 80 שח לחודשיים זה ממש כלום. אז על מה התלונות?

    מצד שני, בדיוק כמו בישראל, אין בכלל מודעות לשימוש חוזר במים.
    ראיתי אפילו שירותים בלי האפשרות לחצי מיכל!
    אני יודע כמה זה משמעותי, כי אני ורוטב והשותפים שלנו כבר המון זמן
    שומרים את המים של המקלחת ומשתמשים בהם להשקיה ולהורדת המים בשירותים.
    אנחנו חוסכים 3 קוב בחודשיים!! זה כמעט קוב לכל בן אדם.
    ירדנו משימוש של 5 קוב ל 2 קוב, מאז שהתחלנו לעשות את זה.

    עכשיו התחלנו גם לאסוף את מי המזגן של השכנים להשקייה ולשטיפה, גם זה יוצא הרבה מים…

  3. (מאת חסויה אחרת)
    בתור מישהי שאיבדה ידידה כי היא שמרה על ישראלים שמתעקשים להתרוצץ בשטחים לא שלהם, יש לי אנטי מהדבר. אם היה קורה לכם משהו והיו מזעיקים חיילים לחלץ אתכם משם, מה הייתם עושים אם אחד מהם היה נפגע בגללכם? איך אתם שונים מברסלבים ושאר מריעין בישין שמתעקשים להיכנס לקבר רחל?

  4. לגמרי מסכים.
    נחטפתי על ידי 3 ערבים תושבי ג'לג'וליה בעבר, וזו חוויה שלא הייתי מעוניין לעבור שוב, וגם לא את הפעם האחת ההיא.
    בגלל זה אני מאד נזהר ודואג בנושאי בטחון, שמרנו על פרופיל נמוך, ודיברנו ביננו ערבית ולא עברית. אנשים מאד הופתעו לשמוע אותנו עונים להם בערבית… אם מישהו שאל אמרנו שאנחנו מאיטליה/ספרד/רוסיה. הלכנו למקומות התיירותיים בעיר, ולא הלכנו לקבר רחל או מקומות בעייתיים.
    יש שם המון תיירים מכל העולם, רובם נוצרים או חוקרי דתות, כך שזה לא נדיר..

פוסט זה סגור לתגובות.