אתגר עגלות הסופרמארקט

שוחחתי עם מנהל סופרמארקט קטן לפני כמה זמן.
נזכרתי בפרסומת של בנק שכמה ילדים "שוכרים" עגלת סופרמארקט בעזרת פקדון של 5 שח ועושים איתה כיף חיים…
אותו מנהל אמר שכל עגלה עולה בערך 200-300 שקל, והם פשוט לוקחים את הסיכון שמישהו ייקח את העגלה הביתה.
אמרתי לו שחבל, ראיתי הרבה עגלות סופר מסתובבות ברחובות, ובתור רעיוניסט חסר תקנה הצעתי לו לשלם 50 שח בתמורה לכל עגלה שהומלס או מישהו מביא לו לסופר מהרחוב. ככה הוא חוסך בסביבות 200 שח על עגלה חדשה, וגם מספק להומלס אוכל לשבוע, על הדרך… עסקה שמשתלמת לשני הצדדים.
הוא אמר שאני ממש נאיבי, כי אם הוא יציע כסף בתמורה לעגלות, אנשים יתחילו לגנוב לו את העגלות רק בשביל למכור לו בחזרה. אז בתיאוריה הוא חוסך כסף על עגלות חדשות – אבל בפועל הוא דווקא מתחיל לאבד יותר עגלות.
הגיוני.

ואז ראיתי שלט על גלעד שליט.
פתאום קלטתי מחדש את מה שכבר מזמן גירד לי בבפנוכו של הבטן,
משהו שעלה בדעתי אפילו בזמן שהייתי קשור ברכב עם שלושה ערבים, בדרך עפר למקום לא ידוע.
אם משלמים על חטופים – יהיו עוד חטיפות.
זה לעודד חטיפות באופן אקטיבי.

עד כאן – שום דבר חדש.
אבל עכשיו הניצוץ הפרמקלצ'ריסטי הופיע עם קונספט חדש – לשלם על חוסר-חטיפות.
לשלם, באופן אקטיבי, על מה שכן טוב ולעודד אותו.
לשלם על, טוב בעצם לשלם על שלום.

אז איך זה יכול לעבוד?
חשבתי על קונספט כזה:
בכל חודש שבו אין בו חטיפות/יריות/נסיונות פיגוע – משחררים עשרה אסירים.
זה יוצא 120 אסירים בשנה, כך שיהיה לחמאס משתלם לא לבצע פיגועים/חטיפות, מאשר כן לבצע.
חייבים לפרסם את רשימות ההמתנה למשפחות האסורים, כך שהמשפחות ידעו ללחוץ על חמאס שלא לבצע שום פיגוע באותו חודש, כי הן ממתינות לאהוביהם בקוצר רוח ומחכות לבואם הביתה.
לחץ של עשרה משפחות יכול להיות מספיק כדי למנוע את הפיגוע הבא.

וכמובן שחייבים להתייחס לנסיון פיגוע בדיוק כמו לפיגוע שהצליח, אחרת אין פואנטה.

מה דעתכם?