יונ 062011
 

אז ככה:
יש את הלהקה של מר גבר גבר, סימבה
ויש את הלהקה של מר רוצח נתעב, סקאר

(זהירות: תקציר הסרטים וחפירות בהמשך)

בזמן שלטון סקאר האזור היה לא משהו, וזה התבטא בצבעים פחות יפים ופחות אוכל ויותר דכאון ביער.
ואז הגיע סימבה "הבן של", לקח את השלטון, והאזור חזר לפרוח ולשגשג וכולם אכלו את כולם והיה כיף.
אבל זה לא הכל – כשסימבה לקח את השלטון הוא גם גירש את כל הלהקה של סקאר לאזור המאפן הסמוך, הפחות כייפי, איפה שאין הרבה ירוק ואוכל. האזור המאפן היה שייך לצבועים, שהם גם ככה לא ממש נהנו שם, אבל עכשיו כשהלהקה של סקאר נמלטה לשם הצבועים ברחו על נפשותיהם, כנראה לאזור אפילו יותר גרוע…
לא ידוע וכנראה לאף אחד בסרט לא אכפת מהצבועים.

בינתיים, באזור המאפן, ממשיכי דרכו של סקאר מלבים את השנאה וקוראים לדבר אחד – להרוג את סימבה והשלטון המרושע שלו שגירש אותם.

בגלל שהסרט היה בערבית חשבתי על זה שסקאר מייצג את נשיא ארה"ב שרוצה להרוג את המנהיג הרוחני הנאור של האומה הערבית

וכאן הסרט מתחיל:
הבן-של-סקאר מאומן היטב להיות מושל ורוצח, ושוטפים לו את המוח.
כשהוא מגיע לבגרות הוא נשלח למשימה – להרוג את סימבה, ולקחת את השלטון.
בדרך הוא נתקל בבת-של-סימבה, והם עושים סקס כזה נהדר שבשמיים קינאו בהם.
מאז הם ביחד, היא מראה לו כמה כיף בעולם היפה שלה, וזה מתחיל לערער את השנאה שלימדו אותו.
אפילו סימבה עצמו לוקח אותו לשיחה ומראה לו דבר או שניים על פיתוח הכפר, אופטימיות ומתן אמון.
הבן-של-סקאר שכח לגמרי שהוא הגיע בשביל משימת התנקשות, והופך לחלק מהחבר'ה.

ואז מתחילה המלחמה, והמתנקש הלא יוצלח שלנו בבעיה – באיזה צד לבחור?
וגם הבת-של-סימבה בבעיה כי היא כרוכה על הבן של האויב.
ואז שניהם נתקעים באמצע שדה הקרב, ומונעים מההורים שלהם לריב.
הבת-של-סימבה נותנת נאום אחד הפחות מוצלחים אבל איכשהו זה עובד לה:
"עזוב, למה לריב. תסתכל עליהם, תסתכל עלינו. מה ההבדל?"
באופן לא אמין זה לגמרי הופך לסימבה את הראש והוא אומר
"וואלה צודקת, יא בינתי. חבר'ה, מי שרוצה מוזמן לעבור ללהקה שלי ולקבל אזרחות ותג שם ושיהיה רק טוב"
כולם מבסוטים ועוברים לצד של סימבה,
חוץ מאשתו המרושעת של סקאר שמתעקשת להמשיך במסע הנקמה, מפספסת ונופלת אל מותה.

אוטומטית חשבתי על סקאר בתור בין לאדן, ועל סימבה בתור אובמה, והכל התחבר.
אבל בגלל שהסרט היה במצרית יצא לי לחשוב הפוך:
בין לאדן הוא סימבה, ואובמה הוא סקאר.
גם במקרה הזה הכל התחבר.
אפילו יותר, כי בצד של הרעים נתנו לאישה להיות השליטה.
ואז קלטתי כמה שהמסר-של-שלום שבסרט הזה, לא יכול להוביל לשלום לעולם.
שני הצדדים רואים את עצמם בתור הארץ העשירה והפורחת עם השלטון הנאור,
מזדהים עם הלהקה של סימבה, ורואים את השנאה וההרס של האויב.
כל אחד ממשיך להילחם בשני עד שהוא יפקח עיניים ויראה את האור,
ואז נסכים לקבל אותו תחת השלטון הנאור שלנו.
ואז יהיה שלום.

אני כמובן חושב על העולם המערבי בתור שלטון נאור, הישגים מדעיים, זכויות לנשים, יותר זכויות לחיות, פחות אלימות במשפחה, אופנה, פחות כפייה דתית.
מן הסתם גם העולם הערבי חושב על עצמו בתור השלטון הנאור – שלטון יציב וחזק, מדינה מאוחדת ועשירה, גאווה לאומית, האיסלם והקרבה לדת, כבוד ללבוש ולנשים, כבוד לאדם (אני לגמרי ממציא, אין לי מושג. מן הסתם למיצרי יהיו דוגמאות טובות יותר)

Facebook Comments
 פורסם על ידי בתאריך 17:18

פוסט זה סגור לתגובות.