יול 252011
 

לו הייתי (אוהל ב)רוטשילד, על מה הייתי מוחא? מה האג'נדות שלי באופן אישי?

אז האג'נדות האישיות שלי, בגדול:

  1. הקניית השכלה כלכלית חשובה בבתי ספר:
    • הלוואות וחובות, משכנתא
    • סדרי עדיפויות ותכנון (חסכנות, איפוק, להוציא כמה שאני מוכן)
    • רווחים בטווח הארוך לעומת הקצר – כמו לדוגמה אוכל זול ומחליא לעומת אוכל יקר ומבריא, וסיפור החוטב והשחזת המסור
    • רווחים שאינם נמדדים בכסף – כמו איכות ורמת החיים, הגנת הסביבה, סחר הוגן וערכים מוסריים, חסכון במים, חסכון באנרגיה, חסכון בזיהום אויר
  2. תחבורה ציבורית ציבורית (לא פרטנית) סטייל אמסטרדם:
    • אוטובוס כל 10-15 דקות
    • כרטיס אחד לכל מקום, תקף לשעתיים (מחיר אחיד יגדיל גם את האפשרות לגור בפריפריה וכך עוזר למצוקת הדיור)
    • מקום אחד מרכזי לברר דרכי גישה — לשמחתי את זה כבר מימשו, כל הכבוד!
    • תחבורה ציבורית בשבת
  3. מחאת 20|80 של הגז ואותו העקרון גם לשאר המשאבים הטבעיים בארץ כמו ים המלח (אני לא יודע אם זה לא ככה כבר בים המלח, זו דוגמא למשאב טבעי חשוב).
  4. ללמד ילדים ליפול נכון.
    אנשים לפעמים צוחקים כשהם קוראים את זה, אבל זה חשוב לפחות ואולי יותר מחוק הקסדה.
    בכל שנה נהרגים או נפצעים קשה בוגרים וילדים בגלל פגיעות ראש מנפילה – מאופניים, החלקה באמבטיה, במדרגות, וכולי. לדעת ליפול נכון זה משהו שעוזר בכל מקום ובכל מצב של נפילה, כי שומרים על הראש שלא יפגע בריצפה. נכון – זה לא יעזור בכל מצב. אבל בהמון מצבים זה יעזור מאד.
    וזה לא תומך ולא סותר את חוק הקסדה.
    הרעיון הגיע לי כי לפני 20 שנה, בתור ילד בן 10 התאמנתי ג'ודו, ועד היום אם בטעות נפלתי – באופניים, רולרבליידס, החלקתי על סלע רטוב בים – הראש שלי אוטומטית באוויר, רחוק מהריצפה.
    חבר טוב שלי התגלגל ונפל מצוק, ובזכות זה שהוא שמר על הראש עם הידיים הוא נפצע בכל הגוף אבל החלים וחזר לטייל בארץ תוך כמה חודשים.
    זה אינסטינקט נרכש, ויכול להציל פציעות ופגיעות של אנשים אחרים.
  5. הוספת מחיר אקולוגי למוצרים, לצד המחיר השיקלי: כמה מים וכמה אנרגיה (ומאיזה סוג?) הושקעו על מנת לייצר מוצר זה.
    זה לא יכול להיות מדויק לעולם, אבל הממוצע ידוע טוב מאד – אחרת החברות לא יכלו לתת את המחיר השיקלי למוצרים אלה.
    מה הרעיון? כמו שרציתי שילמדו בבית ספר – חוץ מהמחיר השקלי, יש מחיר במים, בשעות עבודה (ולפעמים גם ניצול), באנרגיה, ולפעמים אפילו מחיר של סבל גופני ופסיכולוגי קשה.
    גם לי היה קשה לקלוט את הנושא הזה של מחיר שהוא לא כספי, למעשה עברתי שני קורסים עד שהבנתי (להוביל את החיים ופרמקלצ'ר).
    (נכון, זה גם מטעמי זב"ח ולא רק אקולוגיה, אבל מה כל כך רע בלעזור על הדרך לכמה אלפי חיות? האין זה מוזר שאני נחשב אדם טוב יותר אם הצלתי כמה כלבים מהמתה, מאשר אם הצלתי 1000 עגלים ממוות וזוועות כי סירבתי לאכול אותם)
  6. רעיון טרי ועדיין לא מגובש:
    מתקני מקלחת ציבורית מסובסדת למחצה, בעיקר להומלסים.
    מקלחת הוא אחד הדברים החשובים שאין להומלסים גישה אליהם. אוכל אפשר למצוא בפחים ושאריות ממסעדות, אבל מקלחת – קשה עד בלתי אפשרי.
    מקלחת ציבורית בסגנון שירותים ציבוריים – עלות של 5-10 שקלים, לכמות מים מוגדרת מראש. אולי גם תוספת של שנקל לסבון מלונות קטן.
    הרעיון עלה לי בעקבות הומלסית שהותירה עלי רושם – היא נראה שונה מאחרים, סגנון דיבור ומבט אחר, וביקשה כסף למקלחת השבועית שלה.
    אין לי באמת מושג אם היא הלכה להתקלח עם הכסף שנתתי לה, אבל זה לא באמת משנה.
    בכל מקרה יש עוד הרבה חשיבה לעשות בעניין הזה…
    אני מאמין (משתמש במונח מאמין כי לא בדקתי) שזה גם יחסוך קצת ממערכת הרפואה. אבל גם אם לא, זה עדיין שירות שיש לו ביקוש.
    בעיה: שימוש במקלחת כמקום לצרוך סמים. ריאליטי צ'ק: יש בימינו שירותים ציבוריים ואפשר להשתמש בהם במקום במקלחות – זה זול יותר.
    בעיה: מים עולים כסף, איך נדע שלא מתבזבזים מים לחינם? ריאליטי צ'ק: בשירותים ציבוריים יש ניאגרה שמבזבזת בכל הורדה 10 ליטר, ויש גם כיור. אותו הדבר יהיה עם המקלחות.
    בעיה: מישהו סוטה עלול להשאיר מצלמה ולצלם את המתקלחים. ריאליטי צ'ק: אפשר לעשות את זה גם היום במקלחות בבריכות. עם זאת, המשתמשים במקלחת הציבורית רובם חסרי אמצעים ולא יוכלו לתבוע אדם שיעשה זאת. ריאליטי צ'ק: המשטרה ובית המשפט מקבלים גם תלונות של הומלסים ומטפלים בהם.
    בעיה: מי יממן? פתרון: עיריה
    בעיה: איפה? פתרון: כל עיר תחליט על מיקום, רצוי בקרבת שכונות מצוקה.
    בעיה: משפחות שסגרו להם את הברז עלולות להשתמש במקלחות כדי לקבל מים, למרות שהם לא שילמו את החובות לרשות המים. פתרון: שיהיה להם לבריאות! המים במקלחת יקרים יותר ממי ברז בכל מקרה. ריאליטי צ'ק: אפשר גם היום למלא מים משלל ברזים מאחורי בתי דירות.
    בעיה: סניטציה. פתרון: מנקה עובד/ת עירייה (בדומה לשירותים ציבוריים).

בתל אביב:

  1. ביטול שלטי החניה המפורטים עם פירוט שעות וימי החניה והאזורים, ובמקום זה להגדיר צבעי מדרכה ברורים בעלי משמעות קבועה.
    אני לא צריך לקרוא דוח "הוראות שימוש בחניה" בכל צומת!

    • אפור לבן – כרגע אין לצבע זה משמעות בתקנות העירוניות.
      צריך להגדיר ולפרסם את המשמעות שלו עוד לפני שצובעים!
    • כחול לבן – בכל שאר הארץ, משמעו שניתן לחנות בתשלום בשעות 9-19
      ואם מדובר בשעות שונות בעיריות אחרות, גם את השעות יש להפוך לאחידות בכל העיריות.
    • ירוק לבן – צבע שלא קיים כרגע, ויכול לשמש בתור צבע של חניה לתושבי העיר בלבד.
      בכל הארץ, באותם שעות, כולל סופי שבוע וחגים – אם ראיתי ירוק לבן ואני לא גר בעיר, אני אדע שאסור לי לחנות שם.
Facebook Comments
 פורסם על ידי בתאריך 14:44

  3 תגובות to “לו הייתי (אוהל ב)רוטשילד, מה הייתי רוצה לקדם?”

  1. האם זאת היתה הקבצנית הרזה, הגבוהה, שאי אפשר היה להתעלם ממנה? (כבת 40)?
    אני 'מת' למצוא אותה, או להניח זר… כן, נראה לי שהיא הסתלקה לה מן העולם. בחצי השנה האחרונה לחייה איבדה צלם אנוש. כואב הלב, כי פעם היתה היתה עצובה, אך מתמודדת. אין לי מושג אם יגידו לי בעיריה, האמונה על רישום ההומלסים.
    ידוע לך משהו?

  2. כן, בדיוק היא… באמת כואב הלב.
    אני שומע המון סיפורים כאלה, בעיקר כשגרתי בשפירא והתנדבתי במשטרה.

  3. תודה אוֹרי!

פוסט זה סגור לתגובות.